<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"י ח"ד</h1>
<h2>דף כה:</h2>
המוכר עדר לחבירו כיון שמסר המשכוכית והיא הבהמה שהולכת ראשונה או הזוג שהולכות הבהמות לקולו דמאן דאמר ליה משוך וקנ' וימשוך אחר כך ואפילו שלא בפניו קמא. משוך פרה זו לא תהא קנוייה לך אלא לאחר שלשים יום ברשות הרבים או ברשות המקנה אבל אם היא באגם או בסימטא קנה. ואם היא ברשות הרבים ספק בכל תיקו דממונא. ואם אמר מעכשיו ואחר שלשי' יום קנה ואפילו לאחר שלשים יום, היתה בביתו של מקנה כי גוף קנה מעכשיו ופירות לאחר שלשים ואם אמ' משוך ותקנה לאחר ל' יום לא אלא אם כן היתה בביתו של קונה אחר השלשים. בהמה נקנית אגב קרקע אפילו אין עומדין בתוך הקרקע ואף על גב דניידי אין בהם דעת ולכך נקנית אגב קרקע וכל שכן אם היא בתוכה וכן אם החזיק בקרקע על דעת לקנות בהמה שבתוכה קדושין. משיכה בבהמה כיצד כגון שעקרה יד ורגל קנאה או קורא לה והיא באה או הכישה במקל או הנהיגה בקול בתרא מציעא. בין בהמה דקה בין בהמה גסה נקנת במשיכה אבל לא במסירה ויש מי שפסק כי גסה אפילו במסירה וראשון עקר קידושין.
<h2>דף כז:</h2>
מסר עשר בהמות באפסר אחד קנה כולם במתנה או במכר אם נתן דמי כולן אבל אם לא נתן דמי כולם לא קנה אלא כנגד מעותיו כמו בקרקע בעשר שדות ודוקא במסירה אבל במשיכה לא קנה אלא אותה שמשך אבל במסירה שהיו כולן באפסר (ומצא) [ואחז] אחת מהן כגון בשערה או בפרומביא שבפיה קנה כולן כמו שכתבתי כך מוכח בקדושי'.
